יום שישי, 16 במאי 2008

בדיית "הנכבה" מאת: צפריר רונן

המניע להנצחתה של בעיית הפליטים הערביים, הוא בעיקרו המניע שהביא להופעתה, להמיט חורבן על ישראל, זוהי מטרה שקופה וגלויה, מעולם לא ניסה אף מנהיג ערבי להסתירה או לטשטשה
▪ ▪ ▪
רק סופר מדע בדיוני יכול היה לתת את הכיסוי הספרותי הנכון למה שקרוי "בעיית הפליטים הערביים", עשרות שנים מחדירים הערבים את הבדיה נטולת השחר על מקורותיה של בעיית הפליטים, עד שאפילו חלק מהישראלים, כבר הסכימו לקבל כמוסכמה את השקר שכאילו היהודים פתחו בהתקפה על הערבים השלווים שוחרי השלום, גירשו אותם, וכך הקימו את מדינת ישראל, כמה גורשו על-פי גרסת הערבים? ובכן... כל מספר תופס, מיליון, שנים עשר מיליון, הצדק מחייב שיוחזרו הפליטים לבתיהם, ועד אז חייב העולם... כלומר, כל העולם פרט לערבים, לדאוג להחזקתם.
המדהים הוא שהערבים הם הפליטים היחידים בעולם שנעשו פליטים, לא בגלל פעולת אויביהם אלא בגלל יוזמת מנהיגיהם. מאז ועד עתה, 60 שנה, מחזיקים מדינות ערב, מדינות הנפט, בעלי העושר האגדי, את הפליטים בעניות מנוולת, ומונעים את שיקומם.
קולונל מינצרהאגן, מי שהיה קצין מודיעין בריטי, נפגש עם מנהיג ערבי וזו הייתה שיחתם בנושא הפליטים הערבים של מלחמת 1948 שנכתבה ביומנו:
"...אתם הערבים, על כל אוצרות הנפט שלכם, מדוע אינכם עושים משהו למען הפליטים העלובים הללו מארץ ישראל? 'אלוהים אדירים' אמר, 'אתה חושב באמת שאנחנו נהרוס את התעמולה הטובה ביותר הנמצאת ברשותנו; הרי זה מכרה זהב'. אמרתי שדעה כזאת היא קשת לב ובלתי מוסרית כאחת. 'הבלים' אמר, 'הם סתם אשפת אדם אבל הם מכרה זהב מדיני'".
מעניין, שקל לראות את הבדיה בשלמותה מתוך העובדה הפשוטה: שום איש לא גירש את הפליטים, הרוב המכריע יצאו בין מרצונם החופשי ובין בפקודתם או המרצתם של מנהיגיהם, אך תמיד בהסתמך על אותה הבטחה, שיציאתם תסייע למלחמת מדינות ערב נגד ישראל וכך הם יחזרו בעקבות הצבאות הערביים עטורי הניצחון, ולא די שהם יקבלו את בתיהם, אלא אף יירשו את בתיהם של היהודים המנוצחים והמושמדים.
הבישוף היווני קתולי של הגליל ג'ורג חכים אמר בקיץ 1948:
"הפליטים סמוכים ובטוחים כי ישובו בתוך ימים מועטים... מנהיגיהם הבטיחו להם כי עד מהרה ימחצו הצבאות הערביים את הכנופיות הציוניות..."
תחנת הרדיו הערבית של המזרח התיכון שידרה מקפריסין: "אין לשכוח שהוועד הערבי העליון, עודד את בריחת הפליטים מבתיהם ביפו, חיפה וירושלים". תעמלן הליגה הערבית אדוארד עטייה אמר בלונדון: "היציאה הסיטונית נבעה בחלקה מאמונת הערבים ששאבה עידוד מדברי הרהב של העיתונות ומדברים חסרי אחריות של המנהיגים הערביים שבתוך שבועיים לכל היותר, יוכו היהודים ע"י צבאות ערב, וערביי ארץ ישראל יוכלו לשוב ולהיכנס וליטול לידיהם את מולדתם".
עיתון "פלשתין" בירדן כתב: "המדינות הערביות עודדו את ערביי ארץ ישראל לעזוב את בתיהם באופן זמני כדי שלא יפריעו לצבאות הפלישה הערביים". נורי סעיד, ראש ממשלת עירק אמר: "אנחנו נפצפץ את הארץ בתותחינו, ונמחה כל מקום בו יתורו להם היהודים מפלט, הערבים צריכים להוליך את נשיהם וילדיהם למקומות בטוחים עד שוך הקרבות".
עזאם פחה המזכיר הכללי של המדינות הפולשות אמר: "הכיבוש יהיה פשוט כטיול צבאי, כי עניין פשוט יהיה לזרוק את היהודים לים. עצת אחים נתונה לערביי ארץ ישראל, לעזוב את אדמתם ובתיהם ולשבת ישיבת עראי במדינות אחיות שכנות, לבל יבואו תותחי הצבאות הערבים ויקצרו בהם קציר".
למרות כל זאת, היהודים ניסו למנוע את בריחתם של הערבים, הבישוף ג'ורג' חכים אישר "שערביי חיפה ברחו למרות העובדה שהרשויות היהודיות ערבו להם לביטחונם ולזכויותיהם כאזרחי ישראל". בדוח ששלחה משטרת חיפה הבריטית נאמר: "היהודים משתדלים בכל מאמצי כוחם, לשכנע את האוכלוסים הערבים להישאר, ולדעת לבטח כי שלום יהיה להם ולאינטרסים שלהם".
אמיל גורי, מזכיר הוועד הערבי העליון, חשף את האמת בראיון לדיילי טלגרף הביירותי: "העובדה שפליטים אלו מצויים היא תוצאה ישירה מפעולתן של המדינות הערביות בהתנגדן לחלוקה ולמדינה היהודית, המדינות הערביות הסכימו פה אחד למדיניות הזאת, והן חייבות להשתתף בפתרון הבעיה".
הערבים איפוא נענו לקריאת המדינות הפולשות על-מנת לשוב עטורי ניצחון אחרי שהיהודים ייזרקו לים. אך למגינת ליבם, הצבאות הערביים המנצחים לא הגיעו מעולם. משלא עלה המעשה בידם, כינו את סיכול המזימה - נכבה, כלומר אסון, אסונו של הקוזאק הנגזל, מעולם לא הגיע הלשון לשפל לשוני כזה. נוכח התבוסה המשפילה, הרוצחים שהצהירו על כוונתם לרצוח את היהודים, להשמידם עד האחרון, לפתע הופכים את עורם, הנה הם הקורבנות השלווים של מזימות הציונים, נכשל ניסיון רצח העם, עכשיו נהפוך את זה ל"נכבה" כלומר שואה. ויולי תמיר, הולכת ללמד את הבלוף שהומצא על-ידי הערבים, לערבים.
אחרי מלחמת העצמאות, פותחה הבדיה של אחריותה של ישראל לבעיית הפליטים, העתקת האשמה ליהודים הייתה מעשה של זיכוי למנהיגי הערבים. אך עד מהרה התברר ערכו של הנשק התעמולתי האדיר במלחמה נגד ישראל, התרמית התפתחה. בתחילה, החל ניפוח דמיוני של מספר הפליטים, המדהים הוא שלפי הבריטים, היו בארץ רק 561,000 ערבים ואם נותרו אחרי המלחמה 140,000 ערבים, הרי מבחינת מתמטית לא יכול היה מספרם של הבורחים להיות יותר מ-420,000. בזמנו, לפני המצאת מדיניות הניפוח, אכן אלו היו המספרים שהערבים עצמם נקבו בהם, פ'ארס אל חורי, נציג סוריה במועצת הביטחון של האו"ם נקב במספר 250,000, הרוזן ברנדוט, נציגו המיוחד של האו"ם, הודיע לאו"ם כי לפי אומדנו יש כ-360,000.
עם השנים, בגלל הקמת סוכנות הסעד של האו"ם אונרא והרמאות ככרטיסי המזון, נופח המספר מעבר לכל דמיון, גם מדינות ערב, דאגו להסתיר מהאו"ם את המספרים, כך שהמיליונים צמחו, וכל ערביי הסביבה נהפכו לבעלי כרטיסי מזון חינם של אונרא, גם ל-50,000 עובדי הארגון הערביים היה עניין עצום להמשיך בבדיה, אף אחד מהם לא היה מעוניין שייגמרו הפליטים. ושאונרא תסיים אי פעם את מלאכתה והם יאבדו את פרנסתם, וכך מיתוס הפליטים אחרי 60 שנה ניזון מעצמו, עולה ופורח, ויש עדיין "פליטים". דבר שלא קיים בשום מקום בעולם. בשנת 2007 כבר דוברים ערבים העלו את המספר ל-10 מיליון. כל תוכנית ליישובם של הפליטים נדחתה בשתי ידיים ע"י ארצות ערב כולן.
"מכרה הזהב" התעמולתי במלחמה בישראל היה דבר שאי אפשר לוותר עליו. מי זוכר ש- 900,000 יהודים גורשו ממדינות ערב אחרי תבוסתן לישראל, ללא רכוש, תוך מסע רצח, אלימות ושוד. היקף דיכוים של היהודים בארצות ערב אפשר להשוותו רק עם המשטר הנאצי בשנות ה- 30, מספרם של המגורשים, 900,000 היה כפול ממספר הערבים שברחו מהארץ. אולם בישראל לא נותר פליט יהודי אחד. בלוף הפליטים הערביים מ-1948 הוא כה שקוף, אך לאף אחד אין עניין לסיימו.
המניע להנצחתה של בעיית הפליטים הערביים, הוא בעיקרו המניע שהביא להופעתה, להמיט חורבן על ישראל, זוהי מטרה שקופה וגלויה, מעולם לא ניסה אף מנהיג ערבי להסתירה או לטשטשה. בהחלטה של ועידת הפליטים בחומס שבסוריה נאמר: "כל דיון שמטרתו להמציא לבעיית ארץ ישראל פתרון שאינו מבוסס על הבטחת זכותם של הפליטים להכחיד את ישראל, ייחשב חילול קודשיו של העם הערבי ומעשה בגידה".
הערבים הם העם היחיד שבכוונת מכוון ובמחשבה תחילה הפך את בניו לפליטים מתוך כוונה להחריב עם אחר.
כפי שמדינות אירופה גירשו בתום מלחמת העולם השנייה 12 מיליון גרמנים, כי זה גורלו של התוקפן, כך יכלה ישראל, כמו רוסיה, פולין, וצ'כוסלובקיה לגרש גם את 140,000 הערבים שנותרו בתחומה, אחרי שניסו להשמידה ולשחוט את תושביה היהודים, מה שלא ניסו הגרמנים שחיו בצכולסלובקיה. אולם במקום זאת, היא נתנה לרוצחים שנכשלו במזימתם, זכויות אזרח, בג"צ, מערכת חוק, שוויון זכויות. היום מכריזה וועדת המעקב של ערביי ישראל שמטרתה היא חיסול המדינה היהודית.
לכל מי שעיניו בראשו, יבין לאן נוסעות הרכבות, ומה אותם אלו ש"הבטיחו לנו את השחיטות של הצלבנים והמונגולים" ב-1948 רוצים באמת לעשות לנו.

תגובה 1:

אסתי אמר/ה...

ועוד ארגומנט חשוב שלא הכנסת לבלוג זה.
יש הגדרה של האו"ם לפליט. הגדרה זו גורפת לכל באי עולם מלבד הפלסטינים.
הגדרה זו אומרת: פליט הוא מי שגורש או נאלץ לעזוב את ארצו, שהיא מולדתו מאז ומקדם. הדגש הוא על "מאז ומקדם". בלחץ מדינות ערב הוחרגו הפלסטינים מההגדרה הגורפת: "פליט פלסטיני הוא מי שחי בישראל שנתיים (כן!!!) לפני 1948". לא מאה שנה וגם לא עשר. שנתיים. ללמדנו שרוב הפלסטינים לא שהו בישראל הרבה מעבר לכך.
יתרה מכך. הפליט הוא העוזב או המגורש עצמו. לא כך אצל ה"פליט" הפלסטיני. זה מוליד ילדים, נכדים ונינים פליטים, בכל מקום בעולם בו הוא מצוי, גם אם שב למדינת מולדתו הערבית.
ולא ציינו כלל את האבסורד שבמונח "פליט פלסטיני". מאחר ומעולם לא הייתה קיימת, לא מדינה פלסטינית, לא אוטונומיה ולא יישות מדינית כזאת, איך יכול להיות "פליט" ממקום שלא היה קיים מעולם?